כשקראתי את תקציר הספר, הסתקרנתי, אך חששתי שמדובר בספר שעלול להיות אפל מדי—במיוחד בימים אלו שבהם אני מעדיפה אסקפיזם נעים ומעודד.
אך למרות הנושא הרגיש והכבד, הכתיבה של מישון מצליחה להיות מלאת רגש ואמפתיה, במיוחד כשהקולות המניעים את העלילה הם קולות נשיים.
הספר עוקב אחר איידן תומאס, אלמן מוכר ואהוב בעיירה הקטנה שבה הוא חי, אך מתחת לחזותו הלבבית מסתתר סוד אפל: איידן הוא רוצח סדרתי שגבה את חייהן של שמונה נשים ומחזיק אישה בשם רייצ'ל שבויה בביתו.
כאשר איידן ובתו, ססיליה, צריכים לעבור לבית חדש, הוא מוציא את רייצ'ל ממחבואה ומציג אותה כ"חברת משפחה" הזקוקה לעזרה. באמצעות כוחו ומניפולציות פסיכולוגיות, הוא מנסה לדכא כל יצר הישרדותי בקרבה, אך רייצ'ל חזקה ואמיצה משהוא מדמיין, ורואה בססיליה את תקוותה להצלה.
העלילה מסופרת משלוש נקודות מבט: רייצ'ל, ססיליה, ואמילי—בחורה מהקהילה שמתאהבת באיידן ומנסה להתקרב אליו ולפתח עמו קשר.
מישון מצליחה להעניק לכל דמות נשית קול ייחודי וליצור חוויית קריאה רגישה ואותנטית.
הקצב מדוד אך מתוח, ותחושת האיום נוכחת לאורך כל הספר, מה שיוצר מתח מתמשך.
זהו מותחן פסיכולוגי עוצמתי ומצמרר, השוזר עומק רגשי ונוגע בנבכי הנפש בתוך סיטואציות קשות ומורכבות, באופן אנושי ואותנטי.
מומלץ בחום!